מרבית המבקרים בכנסיית המולד בבית לחם שמים פעמיהם ישר למערה שמתחת למזבח, שבה, על פי המסורת, נולד ישו לפני 2014 שנים. קארן סטרן, היסטוריונית מברוקלין קולג' שבניו יורק, שבאה השנה למקום בגל המבקרים שלפני חג המולד, נראית כעוף מוזר בכנסייה. בשונה מאחרים, היא מתעניינת יותר בעמודים שגובהם שישה מטרים, ותומכים בתקרה אותה בנה הקיסר יוסטיניאנוס במאה השישית לספירה.
הפנס של סטרן מאיר באפלולית מאות צלבים קטנטנים החרוטים על פני ארבעה טורי עמודים, אשר למרבה הפלא לא משכו את תשומת לבם של החוקרים עד לתחילת שנה זו. זוהי מלאכתם של צליינים, שביקשו להותיר את חותמם על מקדשי הנצרות שנים רבות לפני שאמן הרחוב בנקסי הפך את קירות בית לחם לרקע לאמנות רחוב ברמה בינלאומית. במבט מקרוב, שכן הסימנים כמעט בלתי נראים על רקע האבן האדומה זרועת הנימים הלבנים, ניתן לראות מאות כתובות דיו המכסות את העמודים מהקרקע ועד לגובה ניכר.
כתובות רבות מתאימות יותר לספסלים בפארק מאשר למקום הולדתו של ישו, ומשוות למקום מראה כשל לוח מודעות באכסניית תרמילאים עתיקה במיוחד. מאזן ומוסטפה פשוט ציינו שם את שמותיהם, חסן הותיר חתימה מסולסלת על כל אחד מ–44 העמודים, ו"MAH" חתם על העמוד ב–1940, בדיוק מעל "YM", שביקר במקום ב–1938. בין התפילות השונות ניתן למצוא שם גם קטעים מהתנ"ך ומהקוראן, והמלים "אלוהים זכור אותי" מופיעות במספר שפות. אברהים התפלל למען אשתו האהובה, סועאד, והביע תקווה שחייה יהיו מאושרים ושהם "יישארו לנצח יחד". בשארה איבן אל־וואפי, המתפלל להגנתם ולשגשוגם של 21 בני משפחתו, הצהיר כי "כאן, במקום המבורך הזה, אני כותב בידי שלי". לצד התפילה שלו לא מצוין תאריך, אבל השמות הארכאיים שפורטו בדקדקנות מצביעים על כך שהוא לא ביקר במקום הקדוש לו כל כך בעת האחרונה
"במערב רואים בכתובות קיר סוג של השחתה", אומרת סטרן, שחקרה כתובות במקדשים שונים במזרח התיכון. "הכתובות במקדשים ובאתרי הצליינים הן תופעה שונה לגמרי. אנשים מותירים סימנים ומסרים בתקווה שאלה יועברו לעיניהם של ישויות אלוהיות או קדושים, ולעיניהם של מאמינים אחרים", היא מסבירה. לדבריה, "זה מנהג מקובל ולגיטימי, ולא ונדליזם. אנשים כותבים 'זכור אותי' במקומות קדושים, כך שכתובות הקיר האלה מבטאות אמונה דתית", הוסיפה.
החלק העליון של העמודים מכוסה בציורים של ישו, של המשפחה הקדושה ושל קדושים שונים שצוירו בתקופה הצלבנית. מתחת לבתולה גליקופילוסה ולציור של מרים וישו העולל משנת 1130, הותירו צליינים מימי הביניים דיוקנאות של עצמם בשעת התפילה. הצלבן הצרפתי לורד דה קרוסי לא הסתפק בכך, ואף צייר את שלט האצולה של משפחתו על אחד העמודים במאה ה–12.
ליסה מאהוני, חוקרת אמנות ימי הביניים באוניברסיטת דה פול שבשיקגו, רואה קשר בין הציורים בני מאות השנים בחלקם העליון של העמודים לבין כתובות הקיר בנות זמננו. "המבקרים במקומות מעין אלה, בכנסיה המציינת אתר שבו התרחש אירוע קדוש, מוצאים משמעות מיוחדת בהותרת זכר לביקורם במקום", אומרת מאהוני. "זה המקום שבו האלוהי נכח בעולמנו, ולכן זה מקום מיוחד ליצירת קשר עם האלוהות. מקום שבו התקיים מפגש אמיתי בין הארצי לאלוהי".
למרות שיצירות הצלבנים על העמודים תועדו על ידי היסטוריונים, כתובות הקיר לא זכו עד כה להתייחסות. שטרן סבורה שהן מתעדות את חייהם ומנהגיהם של אנשים פשוטים, שזכרם לא נרשם בדפי ההיסטוריה. "נותרו כאן קולות קטנים מהעבר, שהיו נעלמים לגמרי לולא הכתובות הללו", היא ציינה.
No comments:
Post a Comment